מישהו שומע אותי?
גם אם אתם מרצים מיומנים ומתורגלים מאוד בהצגה פרונטלית, בוובינר – כללי המשחק הם שונים לגמרי, מבחינת מידת הקשב והריכוז של הצופים שלכם. ראשית, כי המשתתפים שלכם לא בהכרח "איתכם" בפניות מלאה, כמו בהרצאה פנים אל פנים. אם הם בבית, או במשרד, יכול להיות שיהיו להם הפרעות ברקע או שהם יתפתו לעשות עוד דברים במקביל, ואולי הם בכלל מאזינים להקלטה של הוובינר בזמן נהיגה, ריצה או המתנה ליד החוג של הילד.
שנית – גם אתם לא רואים את הקהל, ואין לכם אפשרות לקלוט משפת הגוף של המשתתפים עד כמה הם באמת איתכם ומתי האנרגיות משתנות וצריך "להרים" אותן קצת.
אז מה עושים?
לוקחים את כל זה בחשבון בתכנון המצגת, ומוסיפים להדרכה אינטרקציות עם הקהל, הפעלות ותרגולים, חלוקה לחדרים, הפוגות קומיות, הפסקות ועוד, כדי לשבור את המונוטוניות ולהעיר את ה"חדר".